פארק גולדה.

מבוא:

ברמת הנגב, בסמוך לקיבוץ רביבים, הוקם פארק בשטח מחצבה ישנה שהייתה שייכת לכפר הבדואי עסלוג'. בעבר הרחוק הייתה במקום באר (ביר עסלוג'- אחת משש בארות באזור, שכולן נשלטו על ידי הבדואים) ומימיה סיפקו מים לבדואים במקום, והם מכרו ממנה מים למתיישביה הצעירים של רביבים בשנת 1943 (עד שהקימו מאגר מים משלהם בקיבוץ).

המקום היה ידוע גם כמלכודת מוות למתיישבים היהודים הצעירים, ואכן ב־1947 נרצחו במקום שלושה מתושבי קיבוץ רביבים. ביוני 1948 שוחרר המקום על ידי חטיבת הנגב של הפלמ"ח, אולם המצרים המשיכו לתקוף את המקום עד דצמבר 1948. במהלך מלחמת השחרור נהרגו באזור 34 לוחמים של חטיבת הנגב – ישנה אנדרטה המציינת את ההרוגים מעבר לכביש.

מעל הפארק ישנו מצפור טלי (ראה ערך נפרד באתר).

האתר נקרא על שם גולדה מאיר שעברה לגור עם ביתה (חברת קיבוץ רביבים) בערוב ימיה.

האתר (בתשלום):

איך מגיעים? נקליד ב־WAZE "פארק גולדה". התוכנה תוביל אותנו לכביש 222 המחבר בין צומת משאבים לקיבוץ רביבים. מערבית לצומת משאבים נראה את הפארק מימיננו (צפונית לכביש).

החניה רחבה. הפארק יקבל את פנינו בשילוט על הפארק - כולל מפת התמצאות (שטחו הכולל של הפארק כ־540 דונם). בצדו המזרחי של הפארק נראה את בית הבאר המשוקם – מהתקופה העות'מנית/בריטית, עם תצוגה מרשימה בתוכו על כוחות האנז"ק האוסטרליים (Australian and New Zealand Army Corps), אשר השתתפו בכיבוש הנגב במלחמת העולם הראשונה. לבית הבאר קראו הבריטים "באר נאפ"י" על שם "בית השק"ם" הבריטי שהיה במקום: NAAFI= Navy, Army and Air Force Institutes.

כמו כן ישנו מבנה בודד שנקרא "באר הפלפלון" (ע"ש עץ הפלפלון הצמוד למבנה) - זהו שחזור של מבנה הבאר שהיה בשימוש הבריטים לפני נסיגתם מהמקום, ובשימוש קיבוץ משאבי שדה לאחר מלחמת השחרור.

לצערי, בשנים האחרונות יובש האגם שהיה במרכזו של הפארק והאתר נשאר כמעין חורשה, עם מדשאות, פינות צל, ושולחנות פיקניק. בשנים גשומות האגם לפתע מוצף במים – אבל מתייבש מהר מאוד לקראת סיומו של האביב.

יש במקום שירותים וברזיות.

בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.