לאלה שיצפינו השבוע לצפון הרחוק (אצבע הגליל), אני רוצה להמליץ על מסלול של שעה - שעתיים, קליל, ובחישוב של עלות/תועלת, הוא בהחלט שווה ביקור. למקום קוראים "עמק הנהר הנעלם" בקיבוץ הגושרים.
קיבוץ הגושרים הוקם ב־1948 על חורבות שני פרויקטים התיישבותיים חשובים:
1. ארמונו של האמיר מחמוד אל פ'עור: בצפון ארץ ישראל בתקופה העות'מנית, מתבסס ברמת הגולן והגליל העליון האמיר מחמוד אל פ'עור, שעמד בראש שבט אל-פאדל. שבט אל-פאדל, הוא שבט שמקורו באחד מבני דודיו של הנביא מוחמד (570 – 632 לספירה), פאדל בן עבאס שחי בחצי האי ערב. איננו בטוחים מתי הוא הופיע לראשונה בסוריה, אולם אנו יודעים שהוא ביסס את נכסיו ברמת הגולן ובגלילי העליון בסוף המאה ה־19, ומנהיג השבט, האמיר פ'עור, בונה בתקופה זו שני ארמונות במרחב. ניתן לראות את שרידי אחד מהארמונות בצומת ווסט ברמה"ג – הוא "צומת האמיר", וליד יובלו של נחל קרעוני (הוא נחל דן), בכפר חצ'ץ (הוא קיבוץ הגושרים). לאחר תקופה קצרה, הוא עובר לגור בארמון שבכפר חצ'ץ או "חָסַאס" בעגה מקומית. במהלך המאה ה־19, משתלט האמיר פ'עור על רוב אדמות עמק החולה ואצבע הגליל. לאחר מותו של האמיר (1927), שנחשב לידיד ההתיישבות היהודית בגליל, יורש בנו שָמְעוּן (שהיה רשע מרושע) את כל נכסיי הנדל"ן של אביו. בעקבות המרד הערבי (1936-1939), הוא יורד מנכסיו וסכנת פשיטת רגל מרחפת על ראשו.
2. הקמת המושב נחלים: את המצב הזה מזהה מנחם אוסישקין. הוא קונה ב־1939 במחיר מוזל, את כל עמק החולה מהאמיר פ'עור (שָמְעוּן), ומקים באזור שני קיבוצים: דפנה, דן, ומספר מושבים: בית הלל, שאר ישוב, ונחלים (כן, מושב דתי) שנוסד מגרעין של תנועת הפועל מזרחי (היא מפד"ל ההיסטורית). לימים יכנו את הישובים האלה "מצודות אוסישקין".
בעוד רוב יישובי "מצודות אוסישקין" נאחזים בקרקע – על אף כל הקשיים, המושב הדתי "נחלים" מתקשה להתערות בקשרים החברתיים שביו שאר הישובים החילונים, וב־1948, לאחר קרבות קשים עם הכפר חצ'אץ הסמוך, ולאחר שלוש שנות קושי רב, המתיישבים נוטשים את המושב לאזור התיישבותי חדש ממזרח לפתח תקווה (שם מושב נחלים קיים היום).
את המבנים הנטושים של המושב, מאכלסים עולים חדשים מטורקיה, משנים את הייעוד המקורי של הישוב ממושב - לקיבוץ, וקוראים למקום "קיבוץ הגושרים". ההתיישבות נעשית על אדמות המושב "נחלים" וגם על אדמות הכפר חצ'אץ שנכבש מספר שבועות קודם לכן.
הלובי של מלון "הגושרים" וחלק מחדר האוכל, בנויים על שרידי אותו ארמון של האמיר פ'עור.
ועכשיו למסלול עמק הנהר הנעלם.
מכיוון שרוב רובו של המסלול עובר בשטחו של הקיבוץ, לאלה שאינם אורחי הקיבוץ יש צורך בתיאום מראש (טל: 04-6816001).
המסלול בן כ־350 מטר, מתחיל בצדו הצפוני של הקיבוץ, באמת מים אשר הובילה את מי נחל קורן לתחנת הקמח של האמיר פ'עור. בהמשך הדרך נפגוש את תחנת הקמח ההיסטורית שרובה שרד את נזקי התקופה.
נמשיך ללכת בשביל יפהפה בתוך סבך צמחיית נחלים, בין עצי הצפצפות, צמחייה מגוונת, ונראה את צמחי ה"שבטבטים הגדולים". השבטבט הוא צמח יחיד במינו, שנראה כמו עץ אורן גמדי, והוא גדל כאן בכמויות נאות שמאפשרות התרשמות – והיא אכן תגיע.
הדרך כולה מלווה בזרם המים, מפלונים קטנים, ואפילו דגים קטנים שילוו אותנו בסקרנות. במהלך הדרך נראה שני מפלים שהם שרידים של המפלים שנבנו על ידי האמיר פ'עור, לצורך השקיית הבוסתנים שהיו לו באזור, והפעלת תחנת הקמח.
לאוהבי הז'אנר, ניתן אחרי כן לצפות בתערוכה של הפסל אריה אשכנזי, שפסליו העשויים מאבן, מונחים לאורך המדשאות של המלון – אני מאוד אהבתי (בעיקר אחרי שהאומן בכבודו ובעצמו נתן לי הסברים על פסליו).
Comments