מבוא:
במורדות הצפון-מערביים של רמת הגולן, ישנם מספר מעיינות שכבה הפורצים לאורך כל השנה בעוצמות שונות. עין דיבשה הוא ייחודי בכך שהוא מציע הליכה קצרה (כ־250 מטר לכל כיוון) המתאימה גם לילדים קטנים.
האתר עצמו שופץ בשנות ה־80 על ידי אנשי קיבוץ גונן. הוא שוקם שנית על ידי חבריו של רס"ן בר אור צפריר, שנפל במבצע צוק איתן ב־2014 – כולל מבנה טחנת הקמח מהתקופה העות'מנית.
קו המעיינות המערבי של רמת הגולן הוא קו הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לסוריה ברודוס בשנת 1949. המקום נקרא אז טחונת א- דָרבָּשִיָה (ראה מפה מצורפת), והיה חלק מקו המעיינות המערבי. השליטה על קו המעיינות המערבי הייתה חיונית להבטחת זרימת מים לירדן ומשם לכנרת. ויתור על קו זה הייתה דרישה אולטימטיבית סורית בשיחות השלום שנערכו בין חפאז אל אסד לבין יצחק רבין, דבר שהביא להפסקה זמנית של השיחות. לאחר רצח רבין הדרישה נדחתה גם על ידי ראשי הממשלה הבאים אחריו (פרס, נתניהו, ברק).
האתר:
איך מגיעים? נקיש בוויז "עין דיבשה". התוכנה תוביל אותנו על פני כביש 918 עד לנקודת ההתחלה.
דבר ראשון אני ממליץ לעשות את המסלול עם נעליים או סנדלים מותאמים למים – בהחלט לא יחפים! המסלול כייפי, עם מים זורמים בגובה כף רגל, אבל עם חלוקי נחל שאינם מאפשרים ללכת יחפים (בחודשי האביב ותחילת הקיץ המים עשויים להיות בגובה קרסוליים ולעיתים קצת יותר).
ניכנס לנתיב המים ונלך כשמעלינו סוככים ומצילים שיחי פטל, קנה, ועצי תאנה מדיפים ריח משכר. המים שכפות רגלינו טובלים בהם, ידאגו לצנן את גופינו, ולתת להליכה הרגשה מרעננת לקיץ. בדרך ישנן לא מעט נקודת זוּלָה, שם תוכלו להתמקם, לשבת בתוך המים, לשתות קפה/תה/שתיה קלה, לאכול פרי עסיסי שהבאתם לדרך, וליהנות מהקרירות והצל.
כעבור כ־200 מטר של הליכה, נגיע לשרידי טחנת הקמח העות'מנית. המבנה שופץ וניתן לראותו במלוא הדרו. דמיינו לכם את המים חודרים דרך הפתח העליון ומסובבים את כפות המים הקשורות למתקן סיבובי, המסובב את אבני הריחיים המרסקים את החיטה לקמח. בעלי הדמיון המפותח כבר בטח מריחים את הפיתות בטאבון שנוצרו מהקמח שלפני רגע נטחן...
יש הנוהגים לעלות על גג הטחנה לתצפית - אני לא ממליץ!!! זה יכול להיות חלקלק ומסוכן. כמארגן טיולים ותיק אני תמיד בדעה שבטיולים יש להפעיל את העיקרון "אם יש ספק, אז אין ספק!".
בדרככם חזרה, נא לא לשכוח לאסוף את האשפה חזרה לרכב.
Kommentare