הר הבית.

מבוא:

על הר הבית בלבד נכתבו עשרות ספרים, הוא מוזכר במאות ספרים נוספים, ובאלפי מחקרים אקדמאיים שפורסמו ברחבי העולם. רק עובדות אלה מספיקות בשביל להבהיר את חשיבות המקום ששטחו אינו עולה על 140 דונם.

המקום בטוח לביקור, יש משטרה באופן קבוע על ההר, וביקור בו הוא חוויה מיוחדת וכדאית.

שעות הביקור הן (הכניסה היא משער האשפות – לעיתים יש תור):

שעון קיץ: א-ה 07:30-11:00, 13:30-14:30.

שעון חורף: א-ה 07:00-10:30, 12:30-13:30.

יש לעלות בלבוש צנוע (כולל נעליים ולא סנדלים לנשים), ללא ספרי קודש וללא סמלים לאומיים בולטים (שרשראות מגיני דוד, דגל ישראל וכיו"ב.). חל איסור להתפלל על ההר עצמו ואיסור לגעת בעצים - שהם קדושים לאסלאם.

אין לי כוונה לפרט כאן את החשיבות ההיסטורית של ההר לדתות המונותיאיסטיות בכלל ולעם היהודי בפרט. אציין רק ש:

1. זהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. לפי האמונה כאן ישנה האבן ממנה נוצר העולם, כאן נערכה עקדת יצחק וכאן החלימו בני ישראל ממגפת הדבר בתקופת דוד המלך. על פי הממצאים והמיקום הגאוגרפי, כאן היו בתי המקדש (הראשון והשני) שנחרבו על ידי הבבלים והרומאים. אין ספק בכך, למרות הטענות הפלסטינאיות החדשות המגוחכות, השקריות ומהוות עלבון לאינטליגנציה ולממצאים הארכאולוגיים, שאין קשר בין ההר לבית המקדש. אפילו גדול האנטישמים בעולם הערבי בהיסטוריה, חאג' אמין אל חוסייני, כותב בספרו על הר הבית שאין כל ספק שזה ההר עליו בנה שלמה את בית המקדש.

2. המקום מקודש לנוצרים בגלל שישו (שהיה יהודי), חוזה ומבָכֶּה את אובדנו של בית המקדש בעתיד. ואכן, הנוצרים עד היום מקווים ומצפים להקמת בית המקדש על ידי המשיח (יש ויכוח בין היהדות והנצרות מי המשיח, אבל אין ויכוח על מיקום בית המקדש).

3. המקום נהיה השלישי בקדושתו לאסלאם (אחרי מכה ומדינה), לאחר שמתפתחת אמונה בסוף המאה ה־7 (אחרי מותו של מוחמד) כי זה המקום שבו עלה מוחמד לשמיים בליווי המלאך גבריאל, קיבל בשמיים את מצוות התפילה, וירד חזרה על גבי בהמה (סוס מכונף) בשם אל-בּוּרָאק חזרה למכה להביא את הבשורה ונוסח התפילה. בקוראן מצוין המקרה בשם "המסע לילי" ככתוב בסורה 17:

"ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתו על סביבותיו, למען נַראה לו את אותותינו.". לכן שם המסגד "אל אקצה"= הקיצון.

היהדות הדתית נחלקת בדעתה האם מותר לעלות להר הבית או לא. הטוענים שכן, נכנסים להר הבית אולם נמנעים לעלות לרחבה של כיפת הסלע מהחשש שיכנסו לאזור שהיה קודש הקודשים והוא אסור לכל אדם למעט לכהן הגדול. הטוענים שאסור מצדיקים זאת בכך שאינם יודעים במדויק את מיקום ההיכל וקודש הקודשים.

האתר:

איך מגיעים? הכניסה להר הבית היא ליד הכניסה הדרומית לכותל (מכיוון שער האשפות), והעלייה להר היא דרך גשר העץ המוביל לשער המוגרבים.

אתמקד במספר אתרים:

1. רחבת הכותרות מצד ימין (מיד לאחר הכניסה). ישנם שם ממצאים מהתקופה שבה שימש ההר את המקדש ליופיטר (התקופה הרומית שלאחר המרד הגדול) וממצאים מהתקופה בה שימש ההר את הכנסייה הצלבנית. כמו כן ישנה שם כותרת עם שרידי ציפוי נחושת עליה (ראו תמונה). בית שני? אם כן, הוואקף היו שמחים להעלים אותה.

2. מזרחית לרחבת הכותרות ישנו המסגד עצמו. זהו מבנה שהוקם על ידי הצלבנים כארמון וכנסייה והוסב על ידי המוסלמים (סלאח א-דין) למסגד.

3. ברחבה שבין המסגד לבין העלייה לכיפת הסלע – נמצא את הָמָטְהָרָה המשמשת את המוסלמים להיטהר לפני התפילה.

4. נעלה במדרגות לכיוון הרחבה שמקיפה את כיפת הסלע. נראה שם מספר אתרים:

4.1. כיפת הסלע - נבנתה על ידי השליט עבּדל מָאלֶכּ בשנת 691 לספירה. המבנה הוקם על גבי סלע השתייה (מהמילה "תשתית"), אותו סלע שהיהדות והנצרות מאמינים שממנו נברא העולם. לאחר כיבוש העיר על ידי הצלבנים הפך המבנה לכנסייה ונקרא "מקדש האדון" (בלטינית: Templum Domini). היא כוסתה בזהב ובפסיפסים על ידי סלאח א-דין (1191) ולאחר מכן השלטון הממלוכי והעות'מני המשיכו לייפות ולפאר אותו.

4.2. מנבר א-ציף – מיד לאחר שעולים בגרם המדרגות, נראה בצד שמאל את מבנה דוכן התפילה מהתקופה הממלוכית. המבנה מכיל גרם מדרגות המסתיים במושב מוצל על ידי כיפה. המקום שימש את המואזין (בעל התפילה) בתקופת הקיץ.

4.3. כיפת השלשלת – מבנה יפהפה הממוקם מזרחית לכיפת הסלע. המבנה נבנה בתקופת עבדל מאלכ (685-705 לספירה) ושימושו המדויק אינו ברור.

4.4. מסביב לרחבה העליונה נמצא מספר שערים אשר משקפים אמונות שונות באסלאם. יש המייחסים את שער הקשתות המזרחי לכיפת הזהב (זה שממוקם בין כיפת הזהב לשער הרחמים הסגור), ל"שער הזהב" או "שער שושן" שדרכו נכנס ישו להר הבית – על פי האמונה הנוצרית.

5. אם נרד במדרגות המערביות מכיפת הסלע לכיוון שער מוכרי הכותנה, המהווה את אחת היציאות מהר הבית, נראה ממולנו את מדרסת א-שרפיה (בית ספר לאסלאם), שנבנה על ידי הממלוכים בשנת 1482 בסגנון האָבְּלָאכּ (לבנים אדומות/לבנות/שחורות), ומהווה את אחד המבנים המפוארים בירושלים עד היום. מימינו נראה חדר שנועד להיות הפנתיאון הפלסטינאי, ובו קבורים משפחת אל חוסייני (מוסא כאתם אל חוסייני, עבדל קאדר אל חוסייני, ופייסל אל חוסייני), בנוסף קבור במקום חוסיין בן עלי (ממשפחת המלוכה האשמית), ומוחמד עלי (פוסק חשוב בהודו). מדינת ישראל סירבה לאפשר ליאסר ערפאת להיקבר במקום.

במקום יש שירותים (ליד שער הכותנה). חל איסור להתחבק במקום. ניתן לצלם בכל מקום והכל.

יש במקום שומרי ווקף, שלאדם רגיל הם נראים כמו שוטרים (מדים שחורים ומכשירי קשר). הם לא! אין להם שום סמכות עליכם, אלא רק לשוטרי משטרת ישראל (חגורים בנשק עם סמל משטרת ישראל על בגדיהם ותג עם שם).

בדרככם חזרה נא לא לשכוח לקחת אתכם את האשפה לאוטו.